פסק דין
רקע ותמצית טענות הצדדים
התובעת, חברה בע"מ העוסקת בביצוע עבודות תשתית ובנייה הגישה תביעה לצו הצהרתי נגד הנתבע, קיבוץ נווה איתן.
במסגרת כתב התביעה טענה התובעת, כי ביום 14.6.05 נכרת בינה לבין הנתבע הסכם לפיו העביר הנתבע, באישור המועצה, לידיה את האחריות לביצוע התשתיות הציבוריות בהרחבה המתוכננת על ידו. כן נקבע, כי יהיה בידי התובעת להציע את שירותי הבנייה שלה למשתכנים הפוטנציאלים בהרחבה. לטענתה, בהיותה מבצעת עבודות התשתית ובשל כך נוכחת במקום, ציפתה להשיג יתרון שיווק תודעתי אצל המשתכנים. מלבד הרווח הצפוי מביצוע עבודות התשתית, הציפייה הסבירה של הצדדים הייתה, כי חלק ניכר מהמשתכנים יבצעו את הבנייה באמצעות התובעת.
התובעת טוענת, כי עם חתימת ההסכם, היא החלה לנקוט בפעולות הדרושות לשם שיווק פרויקט ההרחבה ולתכנון בתים אשר היה בכוונתה להציע למשתכנים. לטענתה, על אף המאמצים אשר השקיעו הצדדים בשיווק הפרויקט, הרי שהם נתקלו בקשיים בשיווקו ובשל חוסר ההתעניינות, הוסכם להקפיא את ביצוע ההרחבה. התובעת טוענת, כי בחודש יולי 2007 נודע לה, כי הנתבע עושה ניסיון לחידוש ביצוע ההרחבה בלעדיה. ביום 11.7.07 שלחה התובעת מכתב לנתבע ובו התראה בנוגע להפרת ההסכם. ניסיונות הצדדים להגיע להסכמות לא עלו בהצלחה. לטענתה, בהמשך התברר לה, כי בעת שהמתינה לפגישה אשר הובטחה לה במטרה להגיע להסכמות, החל הנתבע שוב במאמצי שיווק.
התובעת טוענת, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה לא התקיים תנאי מתלה המופיע בהסכם. לטענתה, אין עסקינן בתנאי מתלה. לאור ההסכמה העקרונית של בעלי השעבודים לשחרור המגרשים באופן פרטני כנגד תשלום, הרי שהצדדים היו מודעים לצורך באישור והנתבע נטל על עצמו באופן מפורש להשיג את הרישיון. לטענתה, הנתבע הפר את ההסכם שעה שלא השיג את האישורים וברי, כי אין בידו להודיע על ביטול ההסכם בשל העובדה שהוא הפר אותו. לחלופין טוענת התובעת, כי התנאי המתלה התקיים שכן בעלי השעבודים על הקרקע נתנו הסכמתם העקרונית לשחרור השעבודים מן המקרקעין תמורת תשלום סך של 3,000$ למגרש. עוד טוענת התובעת, כי אף אם ייקבע שלא התקיים התנאי המתלה, הרי שהנתבע אינו זכאי להסתמך על כך כעילה לביטול ההסכם שכן המועד לבדיקה האם התקיים התנאי המתלה הינו המועד בו נבחר מגרש על ידי משתכן פוטנציאלי ונעשתה פנייה לבעלי השעבודים בכדי לקבל אישורם. לטענתה, כל זמן שלא שווק מגרש מסוים ולא נתבקשה ונענתה בשלילה הסרת שיעבוד אין לומר, כי לא התקיים התנאי המתלה. לטענת התובעת, משלא נעשתה פנייה כאמור לא ניתן לבחון האם עבר "זמן סביר" אם לאו. עוד טוענת התובעת, כי אין בידי הנתבע להסתמך על העובדה שהתנאי המתלה לא התקיים שכן הוא לא מילא חובתו בכדי שהתנאי המתלה יתקיים במועד. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע לא פעל בתום לב.
התובעת עתרה, כי בית המשפט ייתן צווים לפיהם ההסכם אשר נכרת בינה לבין הנתבע תקף וביטולו נעשה שלא כדין וכי הנתבע מנוע מלהתקשר עם צד שלישי כלשהו לשם ביצוע העבודות נשוא ההסכם.
בהמשך הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן במסגרתו שבה על הטענות המפורטות בכתב התביעה המקורי, כמפורט לעיל. בכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת, כי בית המשפט יקבע, כי ביטול ההסכם נעשה שלא כדין והוא מזכה אותה בסעדים הקבועים בדין ובהסכם. התובעת טוענת, כי היא זכאית לפיצוי בגין הפרת ההסכם וכן זכאית לסך של 33,000 ₪ בגין כל מגרש אשר ישווק בהרחבה. לטענת התובעת, בהתאם להסכם, היה על כל משתכן לשלם סך של 95,000 ₪ בגין פיתוח. לטענתה, הרווח הקבלני אשר אמור היה להישאר בידיה הינו כ- 15% וסך הכל 14,250 ₪ בגין כל מגרש. לטענתה, בגין עבודות הפיתוח עבור 26 מגרשים היא הייתה צפויה לקבל סך של 370,500 ₪. התובעת העריכה, כי 25% מהמשתכנים היו בונים את בתיהם באמצעותה וכי הרווח אשר היה אמור להישאר בידיה בשל כך עומד על סך של 600,000 ₪. בהמשך הגישה התובעת בקשה למחיקת הסעד הכספי המפורט בסעיף 34 ב. אולם חזרה בה מבקשתה זו בסיכומיה.
לטענת הנתבע דין התביעה להידחות. לטענתו, התובעת נכשלה והפרה התחייבויותיה על פי ההסכם. לטענת הנתבע, בחלוף שנתיים ומשלא עלה בידי התובעת להביא משתכנים להרחבה הוא ביטל את ההסכם כדין. לטענתו, הוא חתם על הסכם לניהול, שיווק וביצוע ההרחבה עם גורמים אחרים כשנה וחצי לאחר שהודיע לתובעת על ביטול ההסכם ומשזנחה האחרונה את סעד האכיפה.
לטענתו, התובעת הפרה את ההסכם. הנתבע טוען, כי התנאי המתלה לא התקיים תוך זמן סביר מסיבות הנעוצות בתובעת ולא בו. עוד טוען הנתבע, כי ההסכם בטל מעיקרו לפי סעיף 8 להסכם. לטענתו, מלבד ביצוע עבודות הפיתוח והתשתית נטלה על עצמה התובעת את שיווק ההרחבה והקמתה. הנתבע טוען, כי התחייבותו העיקרית הייתה לאפשר את הקמת ההרחבה על ידי העמדת הקרקע. לטענת הנתבע, פעולות התובעת לשיווק ההרחבה היו מינימאליות ולא עמדו במבחן התוצאה. לטענתו, התובעת פרסמה פליירים ופרסומים בנוגע להצטרפות להרחבה וציינה בהם שלושה מספרי טלפון של נציגים מטעם הנתבע ומספר אחד של נציג מטעמה. כמו כן, התובעת ארגנה כנס באולם הקיבוץ בכדי לעניין מועמדים פוטנציאליים. לטענתו, הכנס לא נחל הצלחה. הנתבע טוען, כי נציגי התובעת טענו, כי הם מפרסמים את ההרחבה בעפולה אולם נציגיו לא ראו פרסומים כאמור. עוד טוען הנתבע, כי נציגי התובעת טענו, כי יש להם משרד יעודי לצורך ההרחבה אולם משרד כאמור לא הוצג לנציגיו.
הנתבע טוען, כי ביום 29.6.05 שלחה לו התובעת הודעה באשר לזוג אשר נרשם להרחבה. לטענתו, עסקינן בזוג אשר התגורר בקיבוץ בשכירות ואשר לא עבר וועדת קבלה. לטענתו, לא עלה בידי התובעת להביא מועמדים נוספים.
לטענת הנתבע, התובעת לא נקטה באסטרטגיית שיווק ראויה, לא מיקדה את השיווק לגילאים מוגדרים, לא ערכה חוגי בית, לא הקימה מרכז מידע ראוי, לא הקימה אתר אינטרנט ולא נקטה באמצעי פרסום ראויים. לטענתו, בנסיבות אלו ההרחבה נתקעה. הנתבע טוען, כי אין ממש בטענת התובעת לפיה הצדדים להסכם הגיעו להסכמה באשר להקפאת ביצוע ההרחבה והמתנה לשעת כושר. לטענתו, לאור חוסר תפקודה של התובעת הוא חתם עם צד שלישי על הסכם לניהול שיווק וביצוע ההרחבה וקליטת המשתכנים.
הנתבע מוסיף וטוען, כי בסעיף 8(י) להסכם נקבע, כי במידה ויחלפו שנים עשר חודשים ממועד השתכללות ההסכם מבלי שהחלו עבודות הפיתוח ההסכם יהיה בטל מעיקרו, אלא אם הקבלן יודע, כי בכוונתו להתחיל את העבודות, וללא תלות במספר ההסכמים עם משתכנים אשר יהיו חתומים באותו מועד. לטענתו, עסקינן בתנאי מפסיק. הנתבע טוען, כי ברי, כי עסקינן בעבודות הפיתוח אשר ייעשו על ידי התובעת ולא לאלו אשר יבוצעו באמצעות המועצה האזורית. הנתבע טוען, כי לשיטת התובעת הרי שסעיף 5 אינו בגדר תנאי מתלה או שהתנאי המתלה התקיים והחוזה השתכלל. לפיכך טוען הנתבע, כי חלפו שנים עשר חודשיים ממועד השתכללות החוזה בלא שהחלו עבודות הפיתוח על ידי התובעת ולפיכך ההסכם בטל מעיקרו.
הנתבע מוסיף וטוען, כי סעיף 5 להסכם מהווה תנאי מתלה שכן הצדדים הסכימו, כי ההסכם ביניהם יהיה תלוי בקבלת הסכמה של בעלי השעבודים להחרגת הקרקע מהשעבודים. לטענתו, לא די בקבלת הסכמה עקרונית בכדי שהתנאי יתקיים. הנתבע טוען, כי מאחר והתובעת לא הצליחה להביא לחתימת חוזה, אף לא עם משתכן אחד, והנתבע לא קיבל כספים כלשהם מהתובעת, במתווה הקבוע בסעיף 14 להסכם, הרי שהוא לא היה חייב להעביר כספים לבעלי השעבודים לצורך הסרת או החרגת השעבודים. הנתבע טוען, כי בהסכם נקבע, כי הוא יטפל בקבלת הסכמת בעלי השעבודים אולם לא נקבע, כי הוא מתחייב להשיג את הסכמת בעלי השעבודים ובוודאי שהוא לא התחייב לעשות כן במצב בו אין משתכנים ולא הועברו לו תשלומים כלשהם. לטענתו, בחוזה נקבע, כי סך של 3,000$ למגרש יועבר לבנק לשם שחרור המגרש מהשעבוד וכי הסכום האמור יועבר לבנק בטרם חתימת חוזה פיתוח בין המינהל והמשתכן. כלומר, בהעדר משתכנים אין חובה להעביר לבנק כספים לצורך שחרור השעבוד. לטענתו, מסעיף 14(א) עולה, כי אם יגיעו משתכנים וישלמו לתובעת, זו תשלם לנתבע, בין היתר לצורך הסרת השעבודים. לטענתו, משלא היו משתכנים לא היה עליו לטפל בהסרת השעבודים ובחלוף שנתיים ממועד חתימת ההסכם ניתן לומר, כי התנאי המתלה לא התקיים תוך זמן סביר.
לבסוף הכחיש הנתבע את טענות התובעת באשר לנזקיה. לטענתו, הסכומים הנטענים מופרזים, מנופחים וחסרי אחיזה בדין או במציאות.
ראיות הצדדים
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מרדכי אופיר (להלן: "אופיר") המשמש כמנהל אצל התובעת. בנוסף הגישה התובעת חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר דוד שקד. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר מייק ארליך (להלן: "ארליך")- מהנדס המועצה האזורית עמק המעיינות ושל מר קמבר קמבר (להלן: "קמבר"). המצהירים והמומחה נחקרו על האמור בתצהירים ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון ומסקנות
בין התובעת לנתבע נכרת הסכם לשם ביצוע עבודות תשתית, שיווק ובניה בהרחבה אשר עתידה הייתה להיבנות אצל הנתבע. התובעת טוענת, כי הנתבע הפר את ההסכם האמור עת התקשר עם חברה אחרת במקומה. לטענתה, הביטול נעשה שלא כדין והיא זכאית לפיצוי בגין נזקיה. מנגד טוען הנתבע, כי מאחר ובמשך תקופה ארוכה לא פעלה התובעת בהתאם לחובותיה הרי שהחוזה אשר נכרת בינה לבין הנתבע בטל, בהתאם להוראותיו, ובנסיבות אלו אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו.
בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון בטענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט.